דניאלה הרץ
דניאלה הרץ נולדה 9.8.1966 בעיר קלן בגרמניה, לאמא ישראלית ואבא שוודי.
אמה, רות הרץ הייתה שופטת נוער בגרמניה ובעלת תוכנית טלוויזיה בתחום הייעוץ המשפטי, שזכתה לתהודה גדולה. אביה תומאס היה פרופסור לסוציולוגיה.
בשל שליחותו של אביה תומאס, מטעם האונברסיטה בגרמניה, נדדה דניאלה עם הוריה ממקום למקום לאורך כל שנות ילדותה.
יתכן שמשום כך נתקבע בה חלום ילדות - לטייל בעולם ובמשך כל חייה הבוגרים שאפה להגשמתו.
בשנות ה-70 נולד לדניאלה אח קטן ונקרא שמו עמנואל( מנו).
מנו הוא כיום אדריכל ומתגורר בשוויץ.
כשהגיעה לגיל 18, בעקבות משבר אישי ומשבר משפחתי, החליטה לעזוב את הוריה ולעבור ולהתגורר בישראל. היא הגיעה כמתנדבת ונקלטה בקיבוץ סמוך לעיר גדרה ובו שהתה כשנתיים.
לאחר מכן שכרה דירה בסמיכות לקרוב משפחה בירושלים.
בדירת מגוריה בירושלים פגשה לראשונה את איתן גור, שהיה חבר
של קרוב משפחתה ושנשלח על ידו לסייע לה בתיקונים בבית.
דניאלה סיפרה שמרגע שראתה אותו - היא התאהבה.
לימים הפך איתן לבן זוגה לחיים ונולדו להם שלושה ילדים: אוהד,נועה, ונדב.
בשנות ה-90 המשיכה דניאלה את דרכו של אביה ונרשמה לאונברסיטה העברית בירושלים ללמודי סוציולוגיה. אחרי שהשלימה את התואר השני ובטרם ניגשה לדוקטורט - חלתה בטרשת נפוצה ומרגע זה התהפכו חייה.
דניאלה התקבלה לעבודה במחלקת קשרי לקוחות ברשות הטבע והגנים, ועם התקדמות מחלתה עקרה עם משפחתה מירושלים ועברה לקיסריה. איתן ודניאלה תכננו לבנות את ביתם החדש קרוב לים.
חרף התוכניות המשמחות מחלתה של דניאלה הלכה והחריפה. ההתמודדות המשפחתית היתה קשה.
איתן ודניאלה נקלעו לקשיים בזוגיות וכעבור תקופה נפרדו.
בשנת 2015 העבירה דניאלה את עבודתה הביתה אך מצבה הבריאותי המשיך להתדרדר והיא נאלצה להפסיק לעבוד.
מודעה שפרסמה במגזין 'מושבה חופשית' בחיפוש אחר נהגת לפעמיים בשבוע, הביאה אליה את רונית נחושתן, שהיתה מעצבת פנים, ונעתרה לסייע לה במטלות היומיות שהפכו קשות עבורה. בין שתי הנשים צמח סיפור אהבה בלתי אפשרי שנמשך עד יום מותה. דניאלה גילתה את כשרונה בעיצוב פנים והחלה לעסוק בזה כמקצוע ביחד עם רונית.
העיסוק הזה חולל בחייה שמחה ושייכות. היא התעוררה לחיים.
ככל שחלף הזמן הפכה דניאלה לאדם שמח יותר. העבודה מילאה את ימיה והיא הפכה נמרצת ואופטימית.
ימי האשפוזים התכופים, והמצבים הרפואיים הקשים שנקלעה אליהם לפרקים, לא הצליחו להביס את שמחתה.
בשנת 2016 פתחה במאבק לטובת נגישות נכים בסביבה, ואפילו גררה את הביטוח הלאומי לבית המשפט בעניין זה ונצחה.
בסוף ימיה עוד הספיקה לשדל את מועצת חוף הכרמל להנגיש את חוף האקוודוקט לנכים.
